איך עושה שפה?

כמה מילים על דה סוסיר ועל צילה המורה ללשון

מערכת היחסים בין משמעותה של מילה לבין הצליל שלה היוותה תמיד מושא מחקר בולט בקרב בלשנים ואנתרופולוגים, וכל סטודנט לספרות שלא נמנם בשיעורי המבואות יודע לספר על שניים או שלושה הוגי דעות מרכזיים בתחום. הדמות החשובה מכולן לצורך ענייננו היא זו של פרדיננד דה סוסיר, מי שזכה לתואר אבי הבלשנות המודרנית. התיאוריה של דה סוסיר התמקדה לראשונה בשפה של "כאן ועכשיו" ולא בהתפתחות ובהיסטוריה של השפות, על שלל מאבקי הכוח, מסעות הכיבושים או גילויי הארצות שהביאו אותן להיות כך או אחרת, כפי שעשתה הדיסציפלינה עד אז.

דה סוסיר פירק את הלשון, כל לשון, ל"מסומן" ול"מסמן", כשהמסומן הוא המשמעות או המובן של מילה והמסמן הוא הדימוי האקוסטי שלה, שמייצג את אותה משמעות או מובן. בין שני אלו נמצא הרפרנט, שהוא הכלב, השמש או הילדה הממשיים שלהם אנחנו רוצים לקרוא בשם. החידוש היה באופן בו תפש דה סוסיר את הקשרים שבין המסומן למסמן. בקצרה, הוא טען שאין כאלה בכלל. בכך הוא החליף את התפישה שרווחה עד אז, לפיה יש קשר מהותי בין גוף לבין השם שניתן לו, גם אם לא תמיד אנחנו יודעים להתחקות אחריו¹. במילים אחרות, דה סוסיר אמר שלכלב אפשר היה באותה מידה לקרוא סוס ולסוס כלב. הרי אפשר להשתמש במילים המקבילות כפיר, שחץ, ליש או lion ולא בהכרח במילה "אריה" כדי לתאר אריה.

אבל לתיאוריה של דה סוסיר יש נקודה רגישה שמחזירה אותי לרגע לבית הספר היסודי. אני זוכרת איך צילה, המורה שלי ללשון מכיתה ב', סיפרה לנו שמקור המילה "בקבוק" הוא בצליל המים שנשפכים מפתחו הצר של כלי הקיבול אל הכוס, ושמקור המילה "אש" בצליל המופק על ידי גחלים לוחשות (היא תיארה כיצד האדם הקדמון קרא לאש כך לפני מיליוני שנים ואיך מאז התגלגלה המילה עד אלינו). דה סוסיר אולי יותר מתוחכם על פניו מצילה המורה שלי ללשון – אבל גם לה יש נקודה.

אין סוסים שמדברים עברית, אבל לפעמים קורה ההפך

מילים מתגלגלות אלינו מכל מיני מקורות. הן מתפתחות משפות אחרות, מושפעות תמיד מהסביבה ומהתקופה, לפעמים משנות מיקום (למשל השפה האנגלית שהפליגה לארה"ב ושינתה מבטא) ונבללות ומיתֶָּבלות באחרות (כמו העברית עם כל שפה שפגשה ברדיוס של חצי יבשת). אבל יש מילים שאין צורך לבצע להן תרגום מאנגלית לעברית, אלא השביל אליהן קצר ופשוט בהרבה, כשעל הדרך הן מאתגרות לבלי דעת את התיאוריה של דה סוסיר.

כאלו הן האונומטופאות, מילים שהן מעין תירגום של צלילים, אשר מעידות בפשטות רבה ובאופן מיידי על מה שהן מייצגות. אונומטופיאות יכולות להיות נגזרות של צלילים מן הטבע או של צלילים בסיסיים, פרימיטיבים ממש, שמפיק האדם. כאלו בדיוק הן מילים שממציאיהן הם תינוקות בני כמה חודשים, כש"אבא" ו"אימא" הן הדוגמאות הטובות ביותר. בשפות רבות מאוד חוזרות אותן הברות בדיוק לתיאורם. בערבית הם יאמה ויאבה, ברוסית מאמא ופאפא ובצרפתית ממו ופפו – הברות קצרות שהן הצלילים הראשונים שמשמיעים תינוקות. גם המילה "היי" היא כזו, הברה בודדת ופשוטה שמבטאת רצון לתקשר עם מישהו שנמצא בסביבה.

שלא במפתיע, אונומטופיאות רבות מצויות גם בין שמותיהן של חיות והפעולות שהן מבצעות. הצליל שמפיקה הפרה למשל. בעברית הוא "מווו" וגם באנגלית (moo) ובספרדית (mu) הוא כזה, כשבשפה האנגלית הפך הצליל למילה בפני עצמה (the cow is mooing). יש עוד המון דוגמאות; בגלל קריאת התרנגול- ה"קוקוריקו" או ה-cock-a-doodle-do – התרנגולת העברית מקרקרת והתרנגול באנגלית נקראcockerel. הציפורים המשמיעות צליל הדומה ל"צוויץ" או "טוויט", מצייצות (ובאנגלית tweeting), חתול (כשהוא מרוצה) משמיע קול שדומה לפררר או גררר ולכן מגרגר (ובאנגלית purring), אווז המשמיע את הצליל גע-גע מגעגע, זבוב משמיע זזזזז טורדני ולכן מזמזם והאוח אוהֵהָ. שמה של הדוכיפת בערבית הוא "הוד-הוד" כיוון שזה הצליל שהיא משמיעה, ובעברית אומרים עליה שהיא "מהדהדת". וגם הסוס משמיע "ניייי!". הוא אומנם צוהל בעברית, אבל באנגלית – the horse neighs. בכל אלו, הטבע תורגם למילים, אחד לאחד.

איך נשמע בקבוק?

לא מפתיע שמילים שמבטאות טבע נשארו קרובות אליו. אבל האמת שאונומטופיאות יש בשפע גם במקומות אחרים – המילה מהמהם למשל, שמתארת מישהו הססן שמשמיע צליל לא מוגדר (ובאנגלית humming), המילה הס איתה מבקשים שקט (ובאנגלית hush), chin-chin בספרדית (מצילתיים), howlשממש שומעים דרכה את הנשימות הכבדות של המיילל, the click of the clock, זמזום, תסיסה ורשרוש,Splash והתפלשות כקול העצם שנחבט במים, פכפוך ו-pocha pocha ביפנית, וגם "אפצ'י". כולם מֵיצַגים אונומטופאים שלא שמעו על דה-סוסיר.

כל זה בטח אומר שקל מאוד לתרגם את המילים האלו בין שתי שפות, שהרי בכל שפה הן אמורות להישמע בדיוק אותו הדבר. אז לא, זה לא תמיד ככה. ברור לנו למה בקבוק ו-bottle קיבלו את השמות האלו דווקא, אבל מה אם איפשהו בעולם אוזנו של מישהו נמשכה לצליל ההקשה על דופן הבקבוק במקום לקול הנוזלים הנשפכים ממנו? הוא כנראה היה קורא לו בשם אחר. וזה בדיוק מה שאמר גם דה-סוסיר, בבוחנו אונומטופיאות מסביב לעולם. אם נחזור לטבע לרגע, אפשר למצוא שוני רב אפילו באופן בו מתארות שפות שונות את הקולות שמשמיעים בעלי החיים. הצפרדע בארה"ב משמיעה את הקול ribbit, באיטליהcra-cra, בתאילנד op-op ובקוריאה – gae-gool, וכולן אונומטופאות. דה סוסיר ראה בכך הוכחה לצדקתו. הוא היה טוען שה"אש" שלנו, שמבטאת גחלים לוחשות, יכולה היתה באותה מידה לייצג מאפיין אחר של האש ולהיקרא אחרת לגמרי. אם היינו מדגישים דווקא את צליל הגחלים המתפצפצות, אולי היינו קוראים לאש.. פצֶצֶת? אולי הפצצת הייתה בוערת באח?

1: פילוסופים יהודים גם נדרשו לשאלה הזו. על הפסוק מבראשית "ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חיית השדה" נאמר במדרש – " כיון שברא [את] אדם הראשון, כינס כל בהמה וחיה ועוף והעבירן לפניו, אמר לו: מה שמותן של אלו? ואמר: לזה נאה לקרותו סוס לזה נאה לקרותו ארי, ולזה נאה לקרותו גמל… אמר לו: ואתה מה שמך ? אמר לו: אדם. אמר לו: למה ? מפני שנבראתי מהאדמה". אבל המדרש גם מזמין מעלה את השאלה – ולמה נקראה האדמה אדמה?